<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
פרק מרובה (ב"ק פ"ב ב') וסוף מסכת ערכין (ל"ב ב') עשרה דברים נאמרו בירושלם. מסכת מגלה פרק בני העיר (כ"ו א') ומסכת יומא פרק קמא (י"ב א') אין משכירין בתים בירושלם לפי שאינן שלהם. ומסתברא שמאלו הקדושות קצתם נוהגות שם היום, וכמו שבארנו פרק מ"א בענין כרם רבעי עולה לירושלם, וכל שכן אלו דברים שהם מעיקר קדושת העיר וקדושתה לעולם עומדת. אבל אין משכירין בתים בירושלם מסתברא שאינו אלא בזמן הבית כדאמרינן (יומא ומגילה שם) ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אף לא מטות, לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזכנין נוטלין אותם בזרוע. וכן הדין נמי באין עושין כבשונות בירושלם, מפני העשן שמשחיר החומה וגנאי הוא כמו שפרש"י ז"ל (ב"ק שם). וכן אין מגדלין תרנגולין מפני הקדשים. ואין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה, הני וכיוצא בהם. תוספתא מסכת מעשר שני פרק קמא (הי"א) אין משכירין בתים בירושלם מפני שהן של שבטים, וכן הוא פסק הלכה ירושלם לא נחלקה לשבטים, כת"ק דרבי יהודה דלעיל.
<h2>דף טז.</h2>
נמצא שיוכל אדם להקיף ולסבב כל ההיכל מחוץ לכותלי האולם. וזה שאם הוא לפני שער האולם מבחוץ פניו למערב ורוצה להקיף דרך דרום, ילך למזרח ופניו לדרום עד כדי מ' אמה, מחזיר פניו למערב והולך מאה אמה, על ימינו כותל האולם הדרומי ועל שמאלו עובר על שער המים ושער הקרבן ושער הדלק. לסוף אותם מאה אמה מחזיר פניו לצפון והולך מאה אמה גם כן, והוא עתה בין כותל ההיכל המערבית וכותל חומת החיל המערבית, שהרוחב שם י"א אמה, ועל ימינו הלול ועל שמאלו שער הפרבר. לסוף אותם מאה אמה מחזיר פניו למזרח ומהלך בין כותל האולם הצפונית ובין כותל חומת החיל הצפונית, והנה על שמאלו שער הניצוץ, שער הקרבן, שער המוקד. מחזיר פניו לדרום והולך מ' אמה וימינו לכותל האולם המזרחית, ואז הוא שב לפני שער האולם. האמנם מי שיכנס לפנים בשער לא יסבב ההיכל אלא משלשת צדדיו, והם כל פני המזרח וכל פני הדרום והצפון וזה בחילפות, לא לצד המערב כלל לפי שראשי כותלי החילפות המערביים נגמרים כנגד כותל ההיכל המערבית ולא יעברו. ואין הכל ראויים לזה הסיבוב, מדאמרינן מסכת כלים פרק קמא (מ"ח) עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה, וכל שכן משם ולפנים. והכי נמי תניא פרק הקומץ רבה (מנחות כ"ז ב') מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה בשוגג חייבי חטאת, במזיד ענושי כרת. ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים. וטהורין שנכנסו לפנים ממחיצתם בהיכל כלו בארבעים, מבית לפרכת ואל פני הכפרת במיתה. פרש"י ז"ל (שם ד"ה וטהורין) ממחיצת י"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל דכתיב (ויקרא ט"ז ב') ואל יבוא בכל עת. העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מן הדרום של הר הבית יותר מכל הרוחות, וקרובה למערבו יותר מכל הרוחות, ובינה ובין הצפון יותר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח יותר ממה שבינה ובין הצפון. נמצא היותר קרוב המערב, אחריו הצפון, אחריו המזרח, אחריו הדרום. מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקיפינוס למערב, שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר שאותו צד נחרב. ואנו צריכין לאמת זה בהקש חפושי, וזה שאם היו אלו חומות מרובע שכ"ב על קל"ה, היה קל"ה לבד מצפון לדרום ואנחנו רואים היום שהחומה ההולכת מצפון לדרום הרבה מאד יותר מקל"ה והיא חומת המזרח. ואם נאמר שהם חומות מרובע העזרה, כלומר מרובע קפ"ז על קל"ה, יהיה בזה גם כן הקושיא הראשונה. ועוד שהיה צריך שיהיה רוחב למזרחו קל"ה מעזרת נשים, גם מה שבין חומת הר הבית והסורג, ומה שבין הסורג והחיל, והנה אין אנו רואים שיהיה משפת ההר, כלומר הר המוריה של מזרחו תחתיו הוא עמק יהושפט אלא כמו חמשים אמה או פחות, ואין טעם לומר שנאכל מן ההר כל כך, א"כ בהכרח יש לנו לומר שהם כותלי הר הבית. ולצפון הפתח הסגור אשר במזרח שאמרנו עליו שהוא שער שושן כמטחוי קשת, יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכיפות מחוץ, ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורין להם ההמון שערי רחמים. והישמעאלים הורגלו בזה וקורין להם בא"ב אלרחמ"א. ומסתברא שהם אותם שני שערים שעשה שלמה לגמול חסדים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים כמו שנזכר מסכת סופרים (פ"כ) [פי"ט] (הי"ב) רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ראה שלמה כת של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים, בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים זה לזה. ושמא לזה קורין להם קצת שערי רחמים. אם כן היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ נוכל להתקרב לענין תפלה והשתחויה עד אותם הכתלים, וכן עמא דבר באים עד אותם הכותלים ומתפללים לאל יתעלה לפני אלו השני שערים שהזכרנו. וכבר בקש מהאל יתברך שלמה בתפלתו (מלכים א' ח' ט') שתקובל תפלת המקום ההוא. ומשנת מסכת כלים פרק קמא (מ"ז), טמא מת נכנס להר הבית, ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר (שמות י"ג י"ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחנה לויה. פרק כיצד צולין את הפסח (פסחים פ"ב א') ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח. מאי טעמא אמר רב יוסף כדי לביישן, רבא אמר מפני החשד. מאי ביניהו איכא ביניהו מפנקי, אי נמי דקא גדלי שישורא. (שם פ"ה ב') אמר ר' שמואל ב"ר יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ניקנור, מפני שהמצורעין עמדין שם ומכיניסין בהונות ידם. עוד בסוף הפרק (שם פ"ו א') ויאבל חיל וחומה, אמר רבי אחא ואיתימא ר' חנינא, ואמרי לה אמר רבי חנינא שורא ובר שורא. תוספתא מסכת שבועות פ"ק (ה"ב) היה רבי שמעון אומר קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עברות שבתורה שמתכפרות בשעה אחת, וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בשלשים ושנים שעירים, כל עברות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה וזו בכל חדש וחדש, שנאמר (יחזקאל ה' י"א) לכן חי אני נאם יי' אלהים אם לא את מקדשי טמא.
וקרקע אלו המקומות לא היה שוה אלא יורד ועולה. כיצד אדם נכנס להר הבית דרך שער המזרח שהוא שער שושן, ועובר בסורג עד שמגיע לחיל, וכל זה בשוה ובמישור. וכשהוא רוצה ליכנס לעזרת נשים היה צריך לעלות י"ב מדרגות רום כל אחת חצי אמה ורחבה חצי אמה, וכשעלה אלו הי"ב מדרגות מוצא שער כדי ליכנס באותה עזרה, ושמו שער הקדים או שער התחתון וכדלקמן, ואינו בכלל השערים שהזכרנו. הולך כל רוחב עזרת נשים בשוה ובמישור, עד שמוצא לסוף זה כותל שהוא מפסיק בין עזרת נשים ובין מרובע קפ"ז על קל"ה הולך מצפון לדרום ונקרא זה חומת העזרה, ועליו ועל החיל הוא שאמר (איכה ב', ח') ויאבל חיל וחומה, והיא רחוב וחרוץ (דניאל ט', כ"ה). עולה ט"ו מעלות או מדרגות כראשונה, ומוצא למעלה שער אחד והוא שער ניקנור. הולך במישור י"א אמה על קל"ה ומוצא לפניו מדרגה גבוהה אמה אחת ועליה שלש מעלות, כל מעלה מהם גבהה חצי אמה ורחבה חצי אמה, והוא הנקרא דוכן. עולה והוא בעזרת כהנים ושם מקום מזבח ומטבחיים והכל בשוה ובמישור והוא מה שבין האולם והמזבח. עולה משם לאולם י"ב מדרגות כראשונות, והאולם וההיכל הכל שוה ובמישור. נמצא גובה קרקע ההיכל על קרקע שער שושן כ"ב אמה, וסימניך ב"ך יברך ישראל. העולה בידינו שהשערים שהם למזרח הם חמשה, הראשון שער שושן בחומת הר הבית, השני שער התחתון והוא בחומת החיל והוא כדי לכנס לעזרת נשים, השלישי שער ניקנור שהוא בחומת העזרה, הרביעי הוא שער האולם. והאולם הוא כותל שער שלפני ההיכל ארכו מאה אמה ובאמצעיתו השער גבהו ארבעים רחבו עשרים, בינו ובין כותל ההיכל י"א אמה. וכן לסוף אותם מאה אמה לכל צד מהאולם כותל עד כותל ההיכל המערבית והרוחב שביניהם עשר אמות, ואותו רוחב נקרא בית החילפות והוא מקום הסכינים לגנזם שם. והוא לשון המקרא שנקראים הסכינים חליפות שכן כתוב מחלפים תשעה ועשרים בתחלת ספר עזרא (א' ט'). ועובי כותל זה האולם בכל שלשת צדדיו חמש אמות, הרי שהאולם מקיף ההיכל משלשה צדדין עד חומת המערבית. השער החמישי שער ההיכל, מכוונים זה לזה, וכל אלו הדברים יתבארו ממה ששנינו במסכת מדות.
<h2>דף נג:</h2>
מסכת יומא פרק הוציאו לו משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן. פי' הר"ם ז"ל (בפיהמ"ש שם) שתיה, יסוד, ובאמת כי מקום העבודה יסוד עולם.
מסכת יומא פרק הוציאו לו רבי יהודה בן לקיש אומר ארון במקומו נגנז, שנאמר (מלכים א' ח' ח') ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן המקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה, [ושקיל וטרי ומסיק וידעו ביחוד ששם ארון נגנז ובלשכת בית העצים נגנז] אם כן לא ירד ארון לבבל.
<h2>דף סח.</h2>
מסכת יומא סוף פרק שני שעירי יום הכפורים (ס"ח א') ומסכת זבחים סוף פרק טבול יום (ק"ה ב') רבי אליעזר אומר נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמר להלן מחוץ למחנה, מה כאן חוץ לשלש מחנות אף להלן חוץ לשלש מחנות, ומה להלן במזרחה של ירושלם אף כאן במזרחה של ירושלם. אלא לרבנן היכא שריף להו, כדתניא היכן נשרפין לצפונה של ירושלם, רבי יוסי הגלילי אומר אבית הדשן הן נשרפין. ורבי יוסי לא פליג אדרבנן [אלא] דמקום שריפתן הוא הנקרא בית הדשן. וזה המקום היה לפרים הנשרפין ושעירים הנשרפים בזמן שהן נשרפין כמצותן, והפר של יום הכפורים, ופר הבא על המצות, ופר העלם דבר של צבור, ושעירי יום הכפורים. אבל הפרה היתה נשרפת בהר המשחה, וכדאמרינן מסכת פרה פ"ג (מ"ו) כבש היו עושין מירושלם להר המשחה, פרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה והוא במזרחה של ירושלם. עוד היום מקובל המקום ההוא, והוא צפוני לקבר חולדה כמטחוי קשת שפל ממנו מעט. וכן מקובל בית הדשן לצפון ירושלם כמרוצת הסוס והוא תל קטן ונמוך הרבה. ובבית עולמים, חוץ לירושלם הוא חוץ לשלש מחנות.
<h2>דף עח.</h2>
עוד ירושלמי (יומא פ"ח ה"א) זעירא בר חמא בריה דרבי יהושע בן לוי בשם רבי יהושע בן לוי בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו, בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו, וביום הכפורים מרחיץ ידיו ומעביר המפה על פניו.
<h2>דף עח:</h2>
גבי אנפליא ביום הכפורים, ירושלמי (יומא פ"ח ה"א) יוצאין באנפליא, ואית דתני אין יוצאין. מאן דתני יוצאין בשל בגד, מאן דתני אין יוצאין בשל עור ע"כ. אם כן מסתברא דכל שכן הוא בט' באב.
